הכאב בלאבד כלב אהוב, שהיה בן משפחה לכל דבר, חבר לילדינו האהובים, שותף לשעות רבות של שמחה ,וגם לרגעים של עצב ... זהו כאב עצום... שמתעצם אלפי מונים כאשר הכלב נפטר בנסיבות לא טבעיות. לצערנו התנסנו ב- 2 אובדנים שכאלה, לכלבות מדהימות ביותר....
הן חסרות לנו בכל יום שעובר....
אנחנו מרבים להיזכר בהן, לדבר עליהן, ולחגוג את הרגעים היפים שהיו לנו ביחד...
שאנל-
23.09.2007-12.02.2008
שאנל (ARDHUB WHAT A MADAM)
היתה הכלבה הראשונה שיבאנו מסקוטלנד, לבית גידול( Ferdhu (Ardhub
היא היתה דוגמא נפלאה לגזע, בעלת אופי חברותי ביותר, ועדינות אימהית... שאנל היתה בת לשושלת של בולמסטיפים מהטובים ביותר שקיימים בימינו. אבל לפני הכל היא הייתה החברה הכי טובה של סיימון, ובת משפחה נהדרת.
לצערנו חייה נקטעו במהירות ובפתאומיות, לאחר החיסון השני נגד מחלת הפרוו, שאנל קרסה משוק אנאפלקטי, כתוצאה מרגישות לאחד המרכיבים , ונפטרה מקריסת מערכות מלאה במהירות שהותירה אותנו כואבים והמומים עד היום.
שאנל, היית היצור העדין ביותר שהכרנו, היה תענוג להכיר אותך גם לזמן הקצר הזה שבו זכינו לבלות בחברתך... אנחנו מקווים שנפגשת עם לולה, ושתיכן מתרוצצות בגן עדן... מחכות ליום שבו שוב נתאחד כולנו יחד.
Lolita (Lola) Iron knights
01.07.2006-03.10.2007
לולה, היא הכלבה הראשונה שלנו,
קנינו אותה ממשפחת חבאני. אין מספיק מילים טובות בשביל לתאר את לולה.
היא גדלה ביחד עם הבן שלנו מהיותו תינוק , והיתה שוכבת כשטיח לרגליו בכל פעם שהיה מתקרב אליה.
היא היתה רגישה ביותר, הכי אהבה לרבוץ על הריצפה הקרה בבית, ממש לא שמחה לצאת לטיולים, אבל היתה מטורפת על מים. הבריכה של הילדים זה היה הגן עדן הפרטי שלה.
כמה אירוני שעברנו למושב בשביל המרחבים לכלבים והילדים, ודווקא פה איבדנו את לולה שלנו ...
וזאת אחרי שנלחמנו על חייה עשרות פעמים במשך השנה כאשר נתקפה באלרגיות ובעיות נשימה קשות ביותר, והיינו צריכים להקפיץ וטרינרים באמצע הלילה שיעזרו לה לנשום, ויתנו לה זריקות סטראודים, לבסוף לולה נכנעה למאבק...
מצאנו אותה ללא רוח חיים כשחזרנו הביתה מטיול של סוכות, לא היינו שם בשביל להציל אותה באותה פעם אחרונה....
השקט שהשתרר בבית בלי הנחירות שלה היה איום. והתמונה של הבן שלנו בן השנתיים מנער אותה בזעקות "לולה קומי.. לולה נו קומי..." כנראה תשאר איתנו לנצח...
יהי זיכרה ברוך.
I'm not gone...not really.
I haven't gone away...I've only gotten bigger.
My eyes, so bright, now shine among the stars.
My voice sings with the wind in winter, as I leap and dance among the tree tops.
I stalk the blown leaves in autumn, and brush the Flowers gently in the spring.
I come to you in dreaming, on feet grown dreamtime soft, and lay my cheek against yours, and whisper:
"Peace be with you."
Someday we will play again together, you and I, among the stars.
Till then, fear not to love, for your love gave my life meaning.
And I return that love to you...a hundredfold...a thousand fold...
Forever…..
By Audrey E. Nickel
(Thak's to Tarrtufe for the song)
